<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער שלישי</h1>
<h2>דף פג.</h2>
דחויה שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצוות. לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום. ספק הוא צריך לחלל עליו את השבת ספק אינו צריך, וכן אם אמר רופא אחד שהוא צריך לחלל עליו את השבת ורופא אחד אומר אינו צריך מחללין עליו, שספק נפשות דוחה את השבת, לר"ם. ויש מן הגדולים שכתב שעל פי רופא מומחה גוי שאמר צריך מחללין עליו את השבת.
<h2>דף פג:</h2>
הבולע נימא של מים מחממין לו חמין בשבת, ועושין לו כל צרכי רפואה, מפני שהיא סכנת נפשות. וכן מי שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי עפר שממיתין אפילו היה ספק ממיתין ספק אין ממיתין עושים לו כל צרכי רפואה להצילו, לר"ם. ומן ההלכה נראה שמי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום.
<h2>דף פד:</h2>
אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכך שמנה ימים, אין אומרין נמתין עד הערב כדי שלא לחלל עליו שתי שבתות, אלא מחללין מהיום שהוא יום שבת ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק מחללין. ומדליקין את הנר ומכבין לפניו את הנר ושוחטין ואופין ומבשלין ומחממין לו חמין בין להשקותו בין להברותו בין לרחיצת גופו. כללו של דבר לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך לו, לר"ם. וכתב הרב ר' משה ב"ר נחמן, אם אמרו הרופאים שצריך חמין להשקותו, וצריך גם כן חמין להברותו שירחצו אותו בהם אחר השתיה, אין אומרין נמתין עד שיבריא [אלא מחמין לו מיד. פי' אם אמרו בקיאים שצריך חמין להשקאה וצריך נמי חמין אחרים להבראה שירחצו אותו בהם לאחר השתיה אין אומרים נמתין לו שמא יבריא] בהשקאה בלבד ולא מחללין שבת ב"פ אלא מקדימין ועושין הכל כדי שלא תתאחר ההבראה, שהזריז בפי"נ ה"ז משובח. כתב הראב"ד כל מי שהכביד עליו חולי אפילו תוך שלשה ימים דינו כמסוכן, ולאחר שלשה ימים אפילו לא הכביד הרי הוא כמסוכן ומחללין עליו, והביא ראיות לדבריו. ולא נתבררו לנו.
כשעושין את הדברים הללו איו עושין אותם לא על ידי קטנים ולא על ידי עבדים ולא על ידי נשים שלא תהא שבת קלה בעיניהם אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואסור להתמהמה בחילול שבת בחולה שיש בו סכנה, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום. ואלו המינין שאומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, לר"ם. ורבים מגדולי המפרשים כתבו בשיטה אחרת, ואמרו שאין עושים דברים הללו על ידי גוים ולא על ידי כותים אלא על ידי ישראל. ואין עושים דברים הללו על ידי נשים ולא על ידי קטנים אלא על ידי גדולי ישראל. אבל מצטרפין לדעת אחרת שאם שנים [רופאים] אומרים צריך [לחלל עליו את השבת], ושלישי אומר אינו צריך ואשה אומרת צריך [לחלל עליו את השבת], מצטרפת עם השנים, ומחללין [עליו את השבת]. ולפי שטה זאת מה שאמרו אין עושין דברים הללו על ידי גוים הוא שאם הגוים אומרים צריך אין עושין על ידיהם [חילול שבת]. ואע"פ שמצאנו קצת סיוע לזאת, העיקר הוא בידינו מה שכתב הר"ם כי היא נוסחת הרי"ף, ודבריהם על פי הגאונים. ולמדנו מכאן שאין מחללין את השבת על פי גוים. ונראה לנו שלחולה שהכביד חליו מאד ואין שם רופא ישראל ורופא [מומחה] גוי אומר צריך, מחללין עליו שבת מפני שספק נפשות הוא, וכל ספק נפשות דוחה את השבת כמו שאמרנו.
מפקחין פקוח נפש בשבת, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, והמקדים להציל את הנפש הרי זה משובח, כיצד ראה תינוק שנפל לים פורס מצודה ומעלהו, ואעפ"י שהוא צד דגים עמו. תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, ואעפ"י שמתקן מדרגה לחול מותר, ואפילו אין מים בבור אין אומרים יעמדו על פי הבור ויקשקשו לו, אלא עוקר חוליא ומעלהו. וכן אם ננעל דלת לפני תינוק אין אומרים שיעמדו שם על הפתח ויקשקשו לו באגוזים וכיוצא בהם כדי שלא יתבעת, אלא שובר את הדלת ומוציאו ואין צריך ליטול רשות מבית דין ואעפ"י שמפצל עצים הראויים למלאכה מותר, ואפילו היתה הדלת של אבן מותר לשברה. וכתב הר"ם נפלה דליקה ויש שם אדם שחוששין שמא ישרף מכבין אותה להצילו מן האש ואעפ"י שהוא כובש דרך ומתקנה בשעת כבוי, וכן הקודם להציל הרי זה משובח. עד כאן. והר"ש כתב שאעפ"י שמשפיל ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב מותר. וביאור הר"ם נראה לנו עיקר. ומה שכתב הר"ש יראה לנו שאסור. היתה דליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת, והם חולים או קטנים שאין בכחן לצאת מאותה חצר, מכבין ומפסיקין הדליקה שבחצר זו כדי שלא תתפשט לחצר אחרת. והר"ם לא הביא זה, ואולי כלל הכל במה שכתב ואין צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה. והזריז בדבר שיש בו סכנה הרי זה משובח, והנשאל מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים.
היתה חצר שיש בה אלף גוים וישראל אחד, ונפל עליהם מפולת, מפקחין על הכל מפני הישראל. פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו [מפולת ב]אותה חצר, מפקחין עליו, שמא זה שפירש הוא הישראל והנשארים גוים. נעקרו כולם מחצר זו לחצר אחרת, ובעת עקירתם פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת, ואין ידוע מי הוא, אין מפקחין עליו, שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל קבוע, וכל הפורש מהם כשהם מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב. לפיכך אם היה הרוב ישראל אעפ"י שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין. לר"ם. והראב"ד כתב יש מפרשים שאם פירשו כולם, ופרש אחד מהם לחצר אחרת מפקחין, מפני שהוחזק שם ישראל. אבל אם פירשו מהם ארבעה או חמשה, ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה [עליו] מפולת, אין מפקחין, שלא הוחזק שם ישראל. וזה נראה.
<h2>דף פה.</h2>
מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, מפקחין עליו, מצאוהו חי אעפ"י שנתרוצץ ואי אפשר שיבריא מפקחין עליו ומוציאין אותו (לאחר) [לחיי] שעה. בדקו עד חוטמו ולא מצאו בו נשמה מניחין אותו [שכבר] מת הוא. בדקו ומצאו עליונים מתים, לא יאמר כבר מתו תחתונים, אלא מפקחין על הכל, שאפשר במפולת שימותו עליונים ויחיו התחתונים, לר"ם.
